פסק-דין בתיק ע"פ 5002-09-11

המערער שבפנינו, יליד 1987, הורשע בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ודינו נגזר לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל ל- 12 שנים וכן למאסר על תנאי, פסילת רישיון על תנאי וקנס כספי.

בפנינו, ערעור שהוגש כנגד הכרעת הדין ולחלופין כנגד מרכיב עונש הפסילה בפועל שבגזר הדין.

תמצית הדברים נשוא פסק הדין קמא בערעור זה הינה בדברים שהתרחשו ביום 25.3.05 בשעת ערב בכביש ראשי בבאר שבע.

המערער שהיה אז בן 17 וחצי ומורשה לנהיגה מזה שבעה חודשים, נהג בטנדר כפול קבינה כשעימו ברכב שלושה חברים, אחד לצד מושב הנהג ושניים מאחוריו.

על פי ממצאי הכרעת הדין הוא נהג את הרכב במהירות של 97 קמ"ש וזאת בכביש עירוני שהמהירות המותרת בו הינה 60 קמ"ש.

לפתע, ארע נקר בגלגל הטנדר, הגלגל התפוצץ מידית, המערער איבד שליטה על הרכב שסטה שמאלה, עבר למסלולים הנגדיים והתהפך.

כתוצאה מתאונה זו, ארעה התוצאה הטראגית שבה נהרג אחד הנוסעים ברכב, חברו המנוח של המערער דוד מלכה ז"ל, גם הוא נער צעיר, חבר של המערער ובן דודו.

בהכרעת הדין המפורטת, היסודית עד למאוד והמנומקת כדבעי קבע כב' השופט אלון אופיר כי מהירות הנסיעה הייתה 97 קמ"ש (ולא 108 קמ"ש כנטען בכתב האישום). עוד נקבע, בהכרעת הדין בהתבסס על עדויות מומחים ועל ניתוח מפורט וקפדני של הממצאים כי הנקר שהתרחש לא היה ניתן כלל להיצפות מראש ומקורו בעבודה רשלנית של הצמיגאי שבשעתו טיפל באותו הצמיג.

על אף זאת, קבע בית המשפט קמא כי אלמלא מהירות הנסיעה שבה נהג המערער את הרכב ניתן היה להימנע מהתוצאה הטראגית והנוראית.

עוד קבע בית המשפט קמא כי יש להביא בחשבון, אם כי לאו דווקא בהכרח כיסוד מיסודות הרשלנות גם את העובדה ששני הנוסעים במושב האחורי ובהם המנוח לא היו חגורים בחגורות בטיחות.

כבוד השופט אלון אופיר הפנה בהכרעת הדין להלכה שנפסקה בעניין ע.פ. 84/85 ליכטשטיין נגד מדינת ישראל, פד"י מ (3) 141 לעניין דומה לחלוטין ולפיו עצם הנהיגה במהירות מופרזת מקימה את יסוד הרשלנות גם אם הסיבה המידית לתוצאה הטראגית הינה בנקר בצמיג שהוא כשלעצמו היה בלתי צפוי.דברים ברורים ומתבקשים.

בערעור זה שהוגש כאמור מלכתחילה נגד הכרעת הדין ביקש מלכתחילה הסנגור בנימוקיו שבכתב להשיג בראש ובראשונה על ממצאי העובדה שנקבעו לעניין מהירות הנסיעה.

למעשה, בנקודה זו ניתן היה לראות את ליבת הערעור על הכרעת הדין.

כאמור בפתח הדברים הודיענו הסנגור כי לאחר בחינה נוספת הוא חוזר בו מערעורו על הכרעת הדין, ולטעמנו טוב עשה כך, שכן פסק הדין המלומד והיסודי המפורט והמנומק מבסס את מממצאי העובדה, לרבות ממצאי המהירות הן על יסודות של חוות דעת של מומחים והן על ראיות פריפריאליות נוספות התומכות באותה המסקנה.

הסנגור חזר בו מערעורו על הכרעת הדין ועל כן אין צורך שנוסיף ונפרט בעניין זה.

מכאן לערעור על גזר הדין.

בית המשפט קמא ציין ברגישות רבה את הנסיבות המאוד מיוחדות בעטיין נמנע מהטלת מאסר לריצוי בפועל על המערער ותחת זאת הסתפק בהשתת מאסר של שישה חודשים שירוצו בעבודות שירות.

הסנגור המלומד איננו משיג על מרכיב זה של גזר הדין.  השגתו הינה על רכיב הפסילה בפועל של 12 שנים.

לטענתו, מדובר בתאונה שהתרחשה במרץ 2005, דהיינו לפני כשש וחצי שנים.